איזה עולם נראה עכשיו?
החודשים האחרונים בכפר הגלובלי שינו את כל מה שחשבנו על עצמנו ועל היכולות שלנו. הגענו הכי רחוק, הכי גבוה, הכי טכנולוגי מכל הדורות שקדמו לנו. המדע, האומנות,התעשייה - הכל עבד בקצב מסחרר. היינו בלתי עצירים ובלתי מנוצחים.
ועכשיו? באמצעי התקשורת של "היום שאחרי" בולט בעיקר הגוון הפסימי. מאות אלפי המשרות שאבדו במדינות השונות, ההבנה שמציאת חיסון לנגיף הוא תהליך שלוקח זמן, חוסר הידיעה כיצד לשלוט בו ובעיקר התחושה שיכולת השליטה ניטלה מאיתנו, בני האדם. לפחות לזמן מוגבל.
ובתוך כל ים המומחים והעצות, נראה שעל כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לנסות ולהוציא מהמצב הקשה והמורכב, את מה שיכול לעזור לו, למשפחתו ואוהביו.
איך עושים את זה? אולי בסדרת צעדים קטנים שמבקשים להחזיר שליטה ובמקביל, לנסות ולהתאמן על ההכרה, שהייתה ברורה לכל יושבי הגלובוס בחודשים האחרונים, שאין לנו שליטה על כל מה שקורה לנו.
ובסוף,בנימה מקומית, אנחנו ישראלים. אופטימיים בני אופטימיים.