כלי כתיבה - אז מי היה פה קודם?..

אמנם אנחנו בתוך עידן שהולך ונהיה דיגיטלי ועדיין השימוש בכלי כתיבה כמעט ואינו פוחת. מקור כלי הכתיבה הוא בתקופת האבן, כאשר האדם הקדמון צייר את הפטרוגליפים על קירות המערות.
עם הופעת הכתב בשומר ובמצרים העתיקה, הופיעו גם כלי הכתיבה היותר מתקדמים. בהתחלה כתבו רק את הדברים החשובים ביותר, כגון צווים מלכותיים או חוקי דת, על אבנים, ומאוחר יותר עברו לכתיבה על פפירוס. הפפירוס היה נפוץ בכל רחבי העולם העתיק במערב אירופה, אך במאה ה-2 לפנה"ס חל משבר ביחסי מצרים עם שאר המדינות, והם אסרו על יצוא צמח הגומא, שממנו עושים את הפפירוס. היות שמצרים הייתה המקור היחיד ליצור פפירוס, נאלצו לחפש חומר חדש לכתוב עליו. החומר החדש הומצא בפרגמון באסיה הקטנה, ונקרא לפיכך "פרגמנט". למרות שהפרגמנט עמיד יותר מהפפירוס, יצורו יקר יותר ולכן כעבור פרק זמן קצר, כאשר האמבמרגו הוסר, חזרו להשתמש בפפירוס, אם כי לפרגמנט עדיין היה שמור מקום של כבוד. עם הבאת הנייר מסין עברו בני אירופה להשתמש בו במקום בפפירוס.

קיימים יחסי גומלין בין כלי הכתיבה לבין התפתחות הכתב. עמים שכלי הכתיבה הזמינים להם היו כרוכים בסיתות (הכאה על חרט החורט במשטח הכתיבה) פיתחו כתב הנכתב מימין לשמאל, ואותיותיו מורכבות מקווים ישרים. זאת משום שנוח יותר לאדם ימני לסתת כאשר כלי הסיתות מונף ביד ימין ומסתיר את הטקסט הכתוב. דוגמה לכתב כזה הוא כתב היתדות, ממנו צמח הכתב העברי.
עמים שכלי הכתיבה הזמינים להם היו כרוכים במריחת חומר על משטח הכתיבה פיתחו כתב הנכתב משמאל לימין, קוויו עשויים להיות מעוגלים, והוא נוטה להיכתב במחובר. זאת משום שהיד הנעה על משטח הכתיבה עלולה למרוח את הדיו אם תכתוב מימין לשמאל, כאשר הכותב הוא ימני. כמו כן, נוח שלא להרים את כלי הכתיבה מן המשטח. דוגמה לכתב כזה הוא הכתב הלטיני.

(מקור  - ויקיפדיה)